אחד המשפטים השכיחים שאני שומעת בקליניקה הוא: "בהתחלה אהבתי שהוא קליל, אבל היום זה מרגיש לי כמו חוסר אחריות" או "ההתלהבות שלה הייתה כל כך מקסימה, ועכשיו היא מרגישה לי כמו דרמטיות מוגזמת."

חשוב להבין שהפער הזה – בין מה שמשך אותנו בתחילת הקשר לבין מה שמכעיס או מרתיע אותנו היום – הוא חוויה נפוצה בזוגיות ארוכת טווח. מחקרים בתחום מערכות יחסים רומנטיות מספקים לנו תובנות על הגורמים לפער זה ועל דרכים להתמודד איתו.

למה זה קורה?

1. אפקט החידוש ואשליית האיזון
   בשלבים הראשונים של הזוגיות, אנו נוטים להתרכז בתכונות שממלאות חוסרים או צרכים רגשיים שלנו. מחקריהם של פלצ'ר ואחרים (Fletcher et al., 2000) מראים כי בתחילת קשר רומנטי, אנשים מחפשים תכונות משלימות אצל בן/בת הזוג, מה שיוצר תחושת איזון. אך עם הזמן, אותם הבדלים שמילאו אותנו בהתחלה עלולים להרגיש לא נוחים כאשר השגרה מחלחלת והלחצים גדלים.

2. שינוי בצרכים ובציפיות לאורך הזמן
   לפי מודל ההשקעה בזוגיות (Investment Model) של ראסבלט (Rusbult, 1980), צרכים וציפיות בזוגיות משתנים לאורך זמן בהתאם לשלבים בחיים. תכונות שנראו מושכות בהתחלה עשויות להתנגש עם צרכים חדשים שעולים במהלך הקשר, כמו הצורך ביציבות כלכלית או סדר יומיומי.

3. הטיית שליליות
   מחקריהם של באומייסטר ואחרים (Baumeister et al., 2001) מצביעים על כך שחוויות שליליות משפיעות עלינו באופן עמוק ומשמעותי יותר מחוויות חיוביות – תופעה שנקראת לעיתים "הטיית השליליות". המשמעות היא שכאשר אנו חווים תכונה מסוימת בבן/בת הזוג, אם היא מקושרת אפילו למעט חוויה שלילית לאורך הזמן, היא עלולה להאפיל על התכונות החיוביות שנתפסו בתחילה כאטרקטיביות.

   לדוגמה, בתחילת הקשר, תכונה כמו ספונטניות עשויה להיראות ככיפית ומרעננת. אולם עם הזמן, אם היא מתקשרת למצבים בהם הרגשתם חוסר ודאות או חוסר סדר, אותה ספונטניות עלולה להחוות דווקא כחוסר אחריות.
   באומייסטר ואחרים מסבירים שתכונות לא משתנות באופן אובייקטיבי, אך האופן שבו אנו מפרשים אותן עשוי להשתנות בהתאם לקונטקסט ולחוויות המצטברות. זו הסיבה שתכונה חיובית בתחילת הקשר עלולה להיראות כשלילית בהמשך.

מה ניתן לעשות? תובנות מהמחקר וכלים פרקטיים

1.  זיהוי מחדש של המשמעות
   מחקרו של גוטמן (Gottman, 1994) מצביע על החשיבות של נרטיב חיובי בזוגיות. נסו להיזכר מדוע אהבתם את התכונה הזו בהתחלה ומה היא הוסיפה לחייכם. חיזוק הנרטיב החיובי יכול להפחית את ההשפעה של תחושות שליליות.
2. ניהול דיאלוג פתוח
   שיחות כנות ומכוונות, כפי שמציעים קרני ואחרים (Karney & Bradbury, 1995), עשויות לשפר את הבנת הצרכים והחששות של שני הצדדים. למשל, אם הספונטניות של בן/בת הזוג מפריעה, נסו לתקשר את הצורך שלכם ביציבות באופן מכבד ולא שיפוטי.
3. מציאת איזון חדש
   במקום לנסות לשנות את בן/בת הזוג, נסו למצוא דרכים לשלב בין התכונות שלכם ושלו/ה. לדוגמה, אם אחד מבני הזוג קליל והשני מאורגן, ניתן לקבוע מסגרת בסיסית ולשלב בה רגעים של גמישות.
4.  פנייה לתמיכה מקצועית
   מחקרים מראים כי התערבויות מקצועיות, כגון טיפול זוגי ממוקד רגש (EFT), יכולות לעזור לזוגות לזהות דפוסים מעכבים ולבנות מחדש את הקשר הרגשי (Johnson, 2004).

לסיכום

הפער בין מה שאהבנו בתחילת הקשר לבין מה שמפריע לנו היום אינו גזירת גורל אלא חלק טבעי מהתפתחות זוגית. בעזרת הבנה, דיאלוג וכלים מתאימים, ניתן להפוך את האתגר להזדמנות לצמיחה משותפת. אם אתם חווים פער כזה בזוגיות שלכם, זכרו שזו הזדמנות להעמיק את הקשר ולהכיר אחד את השנייה מזוויות חדשות ומעשירות.

ד"ר איריס חזקיה ברד
יועצת טיפולית ליחידים, זוגות והורים
טלפון: 0522215369

רשימת מקורות:

Baumeister, R. F., Bratslavsky, E., Finkenauer, C., & Vohs, K. D. (2001). Bad is stronger than good. Review of General Psychology, 5(4), 323-370.

Fletcher, G. J., Simpson, J. A., & Thomas, G. (2000). The measurement of perceived relationship quality components: A confirmatory factor analytic approach. Personality and Social Psychology Bulletin, 26(3), 340-354.

Gottman, J. M. (1994). Why marriages succeed or fail: And how you can make yours last. Simon and Schuster.

Karney, B. R., & Bradbury, T. N. (1995). The longitudinal course of marital quality and stability: A review of theory, methods, and research. Psychological Bulletin, 118(1), 3-34.

Rusbult, C. E. (1980). Commitment and satisfaction in romantic associations: A test of the investment model. Journal of Experimental Social Psychology, 16(2), 172-186.

Johnson, S. M. (2004). The Practice of Emotionally Focused Couple Therapy: Creating Connection. Routledge.

הפוסט מה שהכי אהבתי אצלה כשהכרנו – עכשיו הכי מעצבן אותי הופיע לראשונה ב-ד"ר איריס חזקיה ברד.

השאלה הראשונה שנשאל היא בן כמה הילד? במקרה הזה הילד בן שנתיים, ואמור להיות בתחילת השלב האחרון בתהליך ה"נפרדות-עצמאות" (ספרציה-אינדיווידואציה) ע"פ מרגרט מהאלר, בו מתחילה להיווצר קביעות אובייקט רגשית. מושג זה, אשר נטבע על ידי מאהלר, מתאר את הביטחון של הילד בכך שהדמויות המטפלות העיקריות אינן נעלמות, גם כאשר הן נמצאות מחוץ לטווח  הראייה. כלומר, בשלב זה מתחילה להתפתח אצל הילד תחושה של יציבות ואמונה בקביעות האובייקטים המשמעותיים בחייו, לצד ביסוס זהות אינדיווידואלית ואוטונומית משל עצמו.

כשל בביסוס תחושת הנפרדות וקביעות האובייקט עלול להתבטא בקשרים סימביוטיים ותלותיים מידי של הפעוט ולהתקבע בקשיים מערכות יחסים גם כאדם בוגר.

מדוע זה קורה? עשויות להיות לכך סיבות מבניות מולדות כגון מאפייני טמפרמנט מסוימים הכוללות רִגְשִׁיּוּת גבוהה ונטייה לחרדה. סיבות נוספות עשויות להיות נעוצות במתח בזוגיות שהילד חווה, וכן בגורמים בהורות המעכבים, בלא משים, התפתחות מיטבית של שלב חשוב זה של ביסוס הנפרדות והעצמאות של הילד.

אז מה לעשות?

לפתח ביטחון הדרגתי ולבסס אמון של הפעוט בדמות הטיפולית העיקרית, על ידי קידום זמינות רגשית של ההורה ועידוד עצמאות. בעבודה משותפת של ההורים עם גורם מקצועי ניתן לקדם את המסוגלות ההורית לחקור התנהגות הורית קיימת, ולרכוש כלים להתנהלות הורית אלטרנטיבית, העשויה לתרום לעצמאות של הילד.

ד"ר איריס חזקיה ברד
יועצת טיפולית ליחידים, זוגות והורים
טלפון: 0522215369

הפוסט הפעוט שלי תלותי הופיע לראשונה ב-ד"ר איריס חזקיה ברד.

"תקשיבי, לא נעים לי להגיד, אבל אני לא מתחבר לילד שלי, אין לנו תחומי עניין משותפים, והאמת, לא כיף לי איתו. אני יודע את זה ומרגיש את זה, אבל גם מת מרגשי אשם על זה".
המילים של דניאל, אב לשלושה ילדים, מהדהדות תחושה שרבים מהורים נמנעים מלשתף: הרגשה של ריחוק או חוסר חיבור לאחד או יותר מהילדים. לעיתים קרובות, תחושה זו מלווה בצער וברגשות אשם עמוקים, שמקשים עוד יותר על בניית קשר קרוב. אם גם אתם מרגישים כך, דעו שאתם לא לבד – והכי חשוב, יש מה לעשות.

מדוע זה קורה? ביסוס בספרות המחקר

מחקרים מראים כי תחושת חיבור בין הורים לילדיהם אינה בהכרח מיידית או טבעית לכל הורה. לפי תאוריות יחסי אובייקט (Object Relations Theory) הקשר בין הורה לילד מתפתח מתוך שילוב של ציפיות מוקדמות, דפוסים אישיותיים ותגובות למצבים יומיומיים.

בנוסף, מחקרים בתחום ההורות מדגישים כי פערים באופי ובתחומי עניין עלולים ליצור תחושת ריחוק. ילד מוחצן ואנרגטי עשוי להרגיש "יותר מדי" להורה שמעדיף שקט, בעוד ילד שקט ורגיש עלול להיתפס כהפוך מאתגר עבור הורה אקטיבי ודינמי.

במצבים כאלה, רגשות אשם – שעליהם כתב הפסיכולוג רובין גריל (-The Natural Child Project.) – עלולים להחריף את המצב, וליצור מעגל שלילי שבו ההורה מתרחק עוד יותר מתוך תחושת כישלון ואכזבה עצמית.

מה ניתן לעשות? עצות מעשיות להורים

1. להכיר ולנרמל את התחושה
   ראשית, חשוב להכיר בכך שתחושת חוסר חיבור אינה אומרת שאתם הורים פחות טובים. התחושה הזאת קיימת אצל הורים רבים, גם אם לא כולם מדברים עליה. הכרה בבעיה היא הצעד הראשון לשינוי.

2. לנסות להבין את הילד מנקודת מבטו
   כדי לגשר על הפער, נסו להבין את הילד ואת עולמו הפנימי. מה מלהיב אותו? מה מפחיד אותו? שיחה כנה או צפייה בו בסביבה טבעית יכולים לחשוף תחומי עניין וצרכים רגשיים שלא היו ברורים עד כה.

3. להתחיל מפעולות קטנות ומשותפות
   גם אם אין לכם תחומי עניין משותפים, נסו למצוא פעילות פשוטה שתוכלו לבצע יחד. לדוגמה, אם הילד אוהב ציור, שבו לידו בזמן שהוא מצייר – גם אם אינכם מציירים בעצמכם. נוכחות משותפת יוצרת חיבור גם בלי מילים.

4. לחקור ולהעמיק
   קראו ספרים או צפו בהרצאות על חיזוק הקשר עם ילדים. כלים ותובנות חדשים יכולים לעזור לכם להבין טוב יותר את הילד ואת האופן שבו ניתן להתקרב אליו.

5. לא להתבייש לבקש עזרה מקצועית
   לעיתים, ריחוק מתמשך עשוי להיות סימפטום לקשיים עמוקים יותר בקשר. פנייה לייעוץ זוגי, משפחתי או להדרכת הורים איכותית יכולה לספק מרחב בטוח לדיון בתחושות ולעבודה משותפת על בניית קשר קרוב יותר.

לסיכום

לא כל קשר הורה-ילד מתחיל באופן טבעי. לפעמים, זה דורש מאמץ מודע ועבודה הדרגתית. חשוב לזכור שתחושת ריחוק אינה קובעת את עתיד הקשר. עם גישה נכונה, הבנה וכלים מתאימים, ניתן לבנות מערכת יחסים משמעותית ומלאת חיבור – כזו שמביאה עימה תחושת סיפוק גם להורה וגם לילד.

אם התחושות הללו מוכרות לכם ואתם מרגישים שדרוש לכם ליווי, אל תהססו לפנות לייעוץ מקצועי. לפעמים, תמיכה קטנה עושה את כל ההבדל.

ד"ר איריס חזקיה ברד

יועצת טיפולית ליחידים, זוגות והורים 

הטקסט מבוסס על שילוב של גישות פסיכולוגיות ותובנות מהספרות המקצועית בתחום ההורות וההתפתחות. לדוגמה:

1. Object Relations Theory – גישות פסיכודינמיות המתמקדות בקשרים בין-אישיים מוקדמים והשפעתם על יחסי הורה-ילד, כפי שפותחו על ידי חוקרים כמו דונלד וויניקוט ומלאני קליין.
2. Parent Guilt : A Silent Epidemic.  by Robin Grille. https://www.naturalchild.org/articles/robin_grille/parent_guilt.html
3. Parenting and Individual Difference – מאמרים ומחקרים על פערי אישיות בין הורים לילדים והשפעתם על דינמיקת הקשר. לדוגמה, פרסומים של ד"ר דיאנה באומרינד על סגנונות הורות
4. Winnicott, D. W. (1965). The Maturational Processes and the Facilitating Environment: Studies in the Theory of Emotional Development. London: Hogarth Press.
5. Gottman, J. M., Katz, L. F., & Hooven, C. (1997). Meta-Emotion: How Families Communicate Emotionally. Lawrence Erlbaum Associates.
6. Siegel, D. J., & Bryson, T. P. (2011). The Whole-Brain Child: 12 Revolutionary Strategies to Nurture Your Child's Developing Mind. Delacorte Press.
7. Siegel, D. J., & Hartzell, M. (2004). Parenting from the Inside Out: How a Deeper Self-Understanding Can Help You Raise Children Who Thrive. TarcherPerigee.
8. Stern, D. N. (1985). The Interpersonal World of the Infant: A View from Psychoanalysis and Developmental Psychology. Basic Books.
9. Gopnik, A. (2016). The Gardener and the Carpenter: What the New Science of Child Development Tells Us About the Relationship Between Parents and Children. Farrar, Straus and Giroux.

הפוסט אני לא מתחבר לילד שלי הופיע לראשונה ב-ד"ר איריס חזקיה ברד.

מערכות יחסים בין אחים ואחיות נחשבות לאחת ממערכות הקשרים החשובות והמשפיעות ביותר בחיי האדם. האחים שלנו הם אלה שמלווים אותנו לאורך השנים, חולקים איתנו חוויות ילדות, סודות ושאיפות, ולעיתים קרובות גם הופכים לעוגן יציב ותומך בבגרותנו. יחד עם זאת, מערכות יחסים אלו אינן נטולות אתגרים.

אחד האתגרים המשמעותיים שעלול ללוות קשרים בין אחים הוא תחושת נחיתות. פעמים רבות, בתוך השוואות טבעיות שנעשות במשפחה – במודע או שלא במודע – עשויות להתעורר תחושות של "אני פחות". כך נוצרת אותה תחושה לא קלה של "האחות הפחות מוצלחת" או "האח שפחות מצליח". תחושות אלו נובעות לעיתים מהשוואות בתחומים כמו הישגים אקדמיים, יכולות חברתיות, מראה חיצוני, כישרונות, ואפילו קשרים עם ההורים.

תחושת הנחיתות הזו אינה רק רגש אישי, אלא גם נושא שנחקר רבות בתאוריות פסיכולוגיות הקשורות להתפתחות אישית ולדינמיקה משפחתית.

מהי תחושת נחיתות במשפחה?

תחושת נחיתות, מושג שטבע הפסיכולוג אלפרד אדלר, מתארת חוויה אוניברסלית שבה האדם חווה עצמו כפחות לעומת אחרים. אדלר טען שתחושה זו יכולה להיות כוח מניע להתפתחות וצמיחה, אך גם מקור לקשיים רגשיים, במיוחד כאשר היא אינה מעובדת. תאוריית "תחושת הנחיתות" של אדלר מדגישה כי מערכות יחסים בין אחים הן כר פורה להשוואות שמובילות לתחושות נחיתות, בשל הקירבה היומיומית ותשומת הלב המשותפת מצד ההורים.

כיצד תחושת נחיתות משפיעה לאורך החיים?

תחושת נחיתות שאינה מעובדת עשויה ללוות את האדם לאורך כל חייו ולהשפיע על תחומים רבים:

• דימוי עצמי נמוך: תחושה מתמשכת של "אני פחות" יכולה להוביל לפגיעה באמון עצמי ובתחושת הערך העצמי.
• תחרותיות מוגברת או הימנעות: חלק מהאנשים מפתחים תחרותיות קיצונית ונאבקים "להוכיח את עצמם", בעוד אחרים נמנעים לחלוטין מתחומים שבהם הם חוששים להיכשל.
• השפעה על מערכות יחסים: תחושת נחיתות עשויה להקרין על קשרים זוגיים, חברויות ויחסי עבודה, ולעורר קשיים בקביעת גבולות ובחוויית שוויון מול אחרים.

כיצד להתמודד עם תחושת נחיתות?

התמודדות עם תחושת נחיתות מתחילה בהכרה ובמודעות לדפוסי השוואה פנימיים, לצד עבודה ממוקדת בחיזוק תחושת הערך העצמי.

1. מודעות והכרה בתחושה:
   הצעד הראשון הוא להכיר בתחושה, להבין את מקורותיה ולבחון אם היא משקפת מציאות אובייקטיבית או דפוס רגשי מתמשך.
2. שינוי תפיסות וחיזוק הערך העצמי:
   עבודה עצמית או טיפולית ממוקדת, לדוגמה באמצעות הגישה הנרטיבית, עשויה לשנות את "הסיפור הפנימי" של האדם, את תפיסתו העצמית, ואת תחושתו והתנהגותו כתוצאה מכך.
3. שיח פתוח במשפחה:
   תאוריות מערכתיות מדגישות את החשיבות של שיח פתוח במשפחה. שיחות כנות על תחושות יכולות להפחית מתח, לשפר את ההבנה ההדדית ולחזק את הקשרים המשפחתיים.
4. עידוד עצמאות וייחודיות:
   פיתוח כישרונות ותחומי עניין שאינם קשורים להצלחות של האחים מאפשר לאדם למצוא את מקומו הייחודי ולבנות תחושת ערך משל עצמו.

בואו נקשה מעט ונאתגר את הדיון בסוגייה:

מה קורה כאשר ההשוואה אינה רק סובייקטיבית, אלא נתמכת במציאות אובייקטיבית?
מה אם האח או האחות באמת מצליחים יותר, באופן מובהק, בתחומים החשובים לנו?

כשאחד האחים מצליח באופן יוצא דופן – בלימודים, בקריירה, בכישורים חברתיים או בתחומים אחרים – תחושת הנחיתות של אח נוסף עשויה להיות עמוקה ומורכבת יותר. במקרים כאלה, לא מדובר רק בהשוואה סובייקטיבית, אלא בתחושת פער הנתמכת במציאות אובייקטיבית: "האח שלי הוא גאון בכל דבר", "האחות שלי מצליחה במה שאני רק יכול לחלום עליו".

הפער הזה, במיוחד אם אינו מדובר או מעובד רגשית, עלול להוביל לתחושות מתמשכות של חוסר ערך עצמי והשפעה על תחומים רבים בחיים.

אילו השפעות ארוכות טווח יכולות להיווצר במצב של פער אובייקטיבי?

• תחושת ערך עצמי נמוך
• כשאחד האחים תופס את עצמו כ"פחות", הדבר עלול להוביל לדימוי עצמי נמוך גם בתחומים שאינם קשורים להצלחה של האח המצליח.
• ריחוק משפחתי
• אח שחווה תחושת נחיתות עשוי להתרחק לא רק מהאח המצליח, אלא גם מהמשפחה כולה, מתוך תחושה שהוא לא משתלב או שאינו מוערך כמותם.
• בחירות המבוססות על הימנעות
• במקום לנסות ולהצטיין בתחומים דומים לאח המצליח, האח השני עלול להימנע מאתגרים או לבחור נתיבים קלים יותר כדי להימנע מהשוואות.

כיצד הורים יכולים לעזור להתמודד עם תחושת נחיתות במקרה של פער אובייקטיבי?

גם במקרים בהם הפער בין האחים אמיתי ומבוסס, יש דרכים להפחית את תחושת הנחיתות ולמצוא תחושת ערך ייחודית. להורים יש כאן תפקיד משמעותי. להלן מספר דרכים בהן הורים יכולים להקל ולמתן השפעות שליליות רחבות טווח של תחושת נחיתות מתמשכת גם במצב בו הפער בין האחים הינו אובייקטיבי:

1. הכרה בפער והבעת אמפתיה לתחושה הקשה המתלווה אליו
   העבודה של ההורים בנושא זה היא חשובה ומשמעותית ביותר. תפקידם הוא לעזור לילדים להבין ולהכיר בכך שהאח המצליח הוא אכן יוצא דופן בתחומים מסוימים, וכן לשקף באופן אמפתי את הבנתם לגבי התחושה הקשה שמצב זה עשוי ליצור.עבור הורים טקטיקה זו של הכרה בפער איננה פשוטה, כיוון שמדובר בעצם בפעולה הפוכה מהאינסטינקט ההורי הבסיסי. הורים בדרך כלל נמנעים לדבר במפורש על הפער וחוששים שבכך רק יעצימו אותו ואת התחושה הקשה של האח או האחות שמרגישים פחותי ערך. בעיקרון זה נכון, אבל הרעיון הוא לא לתת תוקף לפער אלא לתחושה שהוא יוצר. כך, מחקרים מלמדים שמתן תוקף לתחושות באשר הן, גם אם מדובר בנחיתות, או בקינאה קשה, עשוי להקל על האדם שחש רגשות אלה ולסייע לו להרגיש מובן ומקובל באשר הוא. הדרך לעשות זאת היא כמובן חשובה, וכדאי להתייעץ בנושא זה עם איש או אשת מקצוע בתחום.
2. סיוע בביסוס תחושת ערך עצמי וזיהוי תחומי חוזקה ייחודיים
   חשוב כי הורים ימשיכו לעודד ולהבהיר כי הפער ביכולות או בהצלחה בין האחים, איננו מפחית מהערך האמיתי של זה שחש נחיתות. מומלץ כי יסייעו לכל אחד מילדי המשפחה לגלות תחומים בהם הוא טוב, שאינם קשורים בהכרח לתחומי ההצלחה של האח האחר. פיתוח כישורים ותחומי עניין עצמאיים יכול להעניק תחושת ערך וביטחון עצמי, ולעזור לאדם לפתח חוסן נפשי.
3. שינוי דפוסי השיח המשפחתי
   משפחה שמזהה פערים בין האחים יכולה להמעיט בהשוואות ישירות ולעודד הערכה שוויונית לכל אחד על פי ייחודו יחד עם הכרה בשוני. התמקדות בחוזקות של כל ילד לצד תיקוף והבנה של התחושה הלא סימפטית של ה"פחות" יכולה להעצים את הדינמיקה המשפחתית ולאפשר לכל חברי המשפחה להתפתח באופן מיטבי.
4. העצמת קשרי האחיות
   במקום להתמקד בפער, ניתן לחזק את הקשר בין האחים באמצעות שיתוף פעולה, עידוד ותמיכה הדדית, כך שהאח המצליח לא ייתפס כ"מתחרה" אלא כשותף.

חשוב להתייחס גם לאח או האחות שמרגישים כלפיהם נחיתות, שכן אצלם עלולה להתפתח תחושת אשמה או ניסיון להצטמצם או להפחית מיכולתם. על ההורים לתת את הדעת גם לתחושות אלה ולאפשר ביטוי מלא ואותנטי של חוויות שונות ומגוונות במשפחה והזדמנות לעבד אותן. זאת לצד הרחבת היריעה וזימון חוויות של אהבה ושיתוף בין האחים.

מסקנה: משפחה יכולה להיות מקום נפלא לגדול ולהתפתח בו

מערכות יחסים בין אחים הן מורכבות ומרובות רבדים. תחושת נחיתות היא תופעה שכיחה, אך היא אינה גזירת גורל. שילוב של מודעות, עבודה הורית רגישה ושיפור הדינמיקה המשפחתית יכול לסייע לכל אדם לבנות תחושת ערך עצמי יציבה ובריאה.
כפי שאדלר ציין, תחושת נחיתות יכולה להיות גם כוח מניע לצמיחה ולשינוי,
ובסופו של דבר הערך שלנו אינו נמדד בהשוואה לאחרים – הוא טמון בייחודיות שלנו.

ד"ר איריס חזקיה ברד,
טיפול ואימון אישי, זוגי והורי עם תוצאות יוצאות דופן.

הפוסט האחות הפחות הופיע לראשונה ב-ד"ר איריס חזקיה ברד.

איריס חזקיה ורחל גלי צינמון

תקציר

מחקר משולב זה מתמקד בבחינת תרומתן של התנסויות עבר בשילוב תפקידים להתפתחותה של המסוגלות העצמית לשלב בין תפקידי עבודה ומשפחה בעתיד על פי התאוריה הקוגניטיבית-חברתית לקריירה )2000 1994, ,Hackett & ,Brown ,Lent).
אוכלוסיית המחקר כללה 599 מבוגרים צעירים ישראלים )2.599=SD 24.866,=M) שהשתתפו בחלק הכמותי של המחקר ו13- מבוגרים צעירים בטווח הגילים בין 24 ל26- שרואיינו בחלק האיכותני. ניתוחי שונות מראים את תרומתן של ההתנסויות בגיל ההתבגרות להתפתחותה של המסוגלות העצמית לשלב בעתיד בין תפקידי עבודה ומשפחה.
צעירים ששילבו תפקידים חברתיים רבים בגיל הנעורים דיווחו על הרמה הגבוהה ביותר של מסוגלות עצמית. הראיונות עומדים על מקורותיה של מסוגלות זו: המשתתפים תיארו את התנסויותיהם בגיל הנעורים ואת התנסויותיהם בהווה ובצבא בעלות משמעות בפיתוח תחושת המסוגלות העצמית. כמו כן זיהו המשתתפים מקורות ייחודיים לפיתוחה של המסוגלות העצמית כתמיכה משפחתית וגישה אופטימית לחיים.
הממצאים נדונים מתוך דיון בתוצאות המחקר והפרקטיקה.
מילות מפתח: מסוגלות עצמית; תפקידי עבודה; שילוב עבודה-משפחה.

רקע תאורטי

תכניות העתיד של צעירים מערביים רבים כוללות השתתפות פעילה בתפקידי העבודה
.(Cinamon & Rich, 2014; Peake & Harris, 2002; Seginer & Noyman, 2005) והמשפחה השילוב בין שני תפקידי חיים עיקריים אלה הוא מאתגר ותובעני,(Cinamon & Whiston 2015).
האמונה של הצעירים ביכולתם להתמודד עם הקונפליקטים הנלווים לשילוב זה, נמצאה כמשתנה הקשור עם בחירות ותכניות לעתיד שלהם (2010 2006, ,Cinamon).
למרות מרכזיותה של אמונה זו בהבנת תכניות העתיד של צעירים, מקורותיה של תחושת המסוגלות לשלב בין תפקידים נבדקו מעט מאוד.
מחקר זה מתמקד בבחינת מקורותיה של תחושת המסוגלות לשלב בין תפקידים ומתבסס על התאוריה החברתית-קוגניטיבית לקריירה SCCT)2000 1994, .,al et Lent )ועל מרכזיותן של התנסויות בעבר להתפתחותה של המסוגלות העצמית (1986 ,Bandura).

היבט זה של חקר מקורות המסוגלות בזיקה להתנסות בתפקידים רבים בגיל ההתבגרות עשוי לחדד את ההבנה של התפתחות שאיפות קריירה כפי שהן מתבטאות בתכניות עבודה ומשפחה, ולסייע בתכנון תכניות התערבות לשם הגברת תחושת המסוגלות בניהול תפקידי עבודה ומשפחה.
בשל מיעוט המחקרים בנושא, ולנוכח הפוטנציאל הטמון בהבנת ההסברים האותנטיים של הצעירים עצמם למקורות אמונה זו ביכולת לנהל בהצלחה תפקידי עבודה ומשפחה, שולבו במחקר זה מתודות כמותיות ואיכותניות.

למעבר למאמר המלא >>

הפוסט תרומתן של התנסויות בגיל ההתבגרות למסוגלות העצמית לשלב בין תפקידי עבודה ומשפחה הופיע לראשונה ב-ד"ר איריס חזקיה ברד.