"האם הפעוט שלי מוכן ללכת לגן? הוא לא יכול להיות בלעדי דקה, מחפש אותי בעיניים ונראה בסטרס כל פעם שאני בחדר אחר אפילו, וכל הזמן נצמד אלי לרגל כשאנחנו ביחד".
השאלה הראשונה שנשאל היא בן כמה הילד? במקרה הזה הילד בן שנתיים, ואמור להיות בתחילת השלב האחרון בתהליך ה"נפרדות-עצמאות" (ספרציה-אינדיווידואציה) ע"פ מרגרט מהאלר, בו מתחילה להיווצר קביעות אובייקט רגשית. מושג זה, אשר נטבע על ידי מאהלר, מתאר את הביטחון של הילד בכך שהדמויות המטפלות העיקריות אינן נעלמות, גם כאשר הן נמצאות מחוץ לטווח הראייה. כלומר, בשלב זה מתחילה להתפתח אצל הילד תחושה של יציבות ואמונה בקביעות האובייקטים המשמעותיים בחייו, לצד ביסוס זהות אינדיווידואלית ואוטונומית משל עצמו.
כשל בביסוס תחושת הנפרדות וקביעות האובייקט עלול להתבטא בקשרים סימביוטיים ותלותיים מידי של הפעוט ולהתקבע בקשיים מערכות יחסים גם כאדם בוגר.
מדוע זה קורה? עשויות להיות לכך סיבות מבניות מולדות כגון מאפייני טמפרמנט מסוימים הכוללות רִגְשִׁיּוּת גבוהה ונטייה לחרדה. סיבות נוספות עשויות להיות נעוצות במתח בזוגיות שהילד חווה, וכן בגורמים בהורות המעכבים, בלא משים, התפתחות מיטבית של שלב חשוב זה של ביסוס הנפרדות והעצמאות של הילד.
אז מה לעשות?
לפתח ביטחון הדרגתי ולבסס אמון של הפעוט בדמות הטיפולית העיקרית, על ידי קידום זמינות רגשית של ההורה ועידוד עצמאות. בעבודה משותפת של ההורים עם גורם מקצועי ניתן לקדם את המסוגלות ההורית לחקור התנהגות הורית קיימת, ולרכוש כלים להתנהלות הורית אלטרנטיבית, העשויה לתרום לעצמאות של הילד.
ד"ר איריס חזקיה ברד
יועצת טיפולית ליחידים, זוגות והורים
טלפון: 0522215369